Vayedaber

רִבִּי יוֹסֵי שָׁמַע כּוּלְּהוֹן מִיכָּא. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל. וְאָכַל וְשָׁתָה. אֵינוֹ חַייָּב אֶלָּא אֶחָת. אָֽמְרֵי וחֲבֵרַייָה קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. וָמַר דְּבַתְרָהּ. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל וְשֶׁלֹּא אֶשְׁתֶּה וְאָכַל וְשָׁתָה. אֵין חַייָב אֶלָּא אַחַת. אָמַר לוֹן רִבִּי יוֹסֵי. אִילּוּ מִי שֶׁאָמַר. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל כִּכָּר זוֹ. חָזַר וְאָמַר. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל כִּכָּר זוֹ. וְאָכַל שְׁתֵּיהֶן. שֶׁמָּא אֵינוֹ חַייָב שְׁתַּיִם.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אמר לון ר' יוסי. לא היא אילו מי שאמר שבועה שלא אוכל ככר זו וחזר ואמר על האחרת שאצלה שבועה שלא אוכל ככר זו ואכל שתיהן שמא אינו חייב שתים הא כל חדא וחדא שבועה בפ''ע היא וכמו דהתם חייב שתים ה''נ מכיון שפרט ואמר שלא אוכל ושלא אשתה הוה להו כשתי ככרות ואמרינן דדעתו היה לישבע על אכילה בפני עצמה ועל השתיה בפני עצמה:

ומר דבתרה. א''כ אימא סיפא שבועה שלא אוכל ושלא אשתה ואכל ושתה דקתני חייב שתים אמאי אינו [חייב] אלא אחת מיבעי ליה דכיון דשתיה בכלל אכילה כשנשבע שלא אוכל חלה השבועה גם על השתיה וכשחזר ונשבע שלא אשתה אין שבועה חלה על השבועה:

שמע כולהון מיכא. כלומר לא שמענו זה מן המקרא אלא מהכא דתנא דמתני' קמ''ל דשתיה בכלל אכילה דקתני אינו חייב אלא אחת:

הלכה: שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל. וְאָכַל כול'. שְׁתִייָה בִּכְלָל אֲכִילָה וְלֹא אֲכִילָה בִכְלָל שְׁתִייָה. רִבִּי יוֹנָה שָׁמַע כּוּלְּהוֹן מִיכָּא. עַל כֵּ֤ן אָמַ֨רְתִּי֙ לִרְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כָּל נֶ֥פֶשׁ מִכֶּם֭ לֹא תֹ֣אכַל דָּ֑ם. מָה נָן קַייָמִין. אִם בְּדָם שֶׁקָּרַשׁ. הָתַנֵּי. דָם שֶׁקָּרַשׁ אֵינוֹ לֹא אוֹכֶל וְלֹא מַשְׁקֶה. 13a (אֶלָּא כֵן נָן קָייָמִין. כָּל שֶׁהוּא. כָּל שֶׁהוּא אֲכִילָה. פָּתַר לָהּ כְּרִבִּי עֲקִיבָה. דְּרִבִּי עֲקִיבָה אָמַר. כָּל שֶׁהוּא אֲכִילָה.) וְהָתַנֵּי. הִמְחָה הַדָּם וּגְמָאוֹ אוֹ שֶׁהִקְפָּה חֵלֶב וַאֲכָלוֹ. אִם יֵשׁ בּוֹ כְזַיִת חַייָב. מָה עֲבַד לָהּ רִבִּי יוֹנָה. אֵינוֹ לֹא אוֹכֶל לִיטָּמֵא טוּמְאַת אוֹכְלִין וְלֹא מַשְׁקֶה לִיטָּמֵא טוּמְאַת מַשְׁקִין. חָזַר רִבִּי יוֹנָה וּפָתַר מַתְנִיתָה. וְנָֽתַתָּ֣ה הַכֶּ֡סֶף בְּכֹל֩ אֲשֶׁר תְּאַוֶּ֨ה נַפְשְׁךָ֜. מָה נָן קַייָמִין. אִם בְּטוֹעֵם טַעַם יַיִן בְּתַבְשִׁיל. וַהֲלֹא הַטַּעַם לִפְגָם. אֶלָּא כֵן נָן קָייָמִין כָּל שֶׁהוּא וְרַחֲמָנָא קְרָייֵהּ אֲכִילָה. רַבָּנִן דְּקַיסָרִין אָֽמְרִין. תִּיפְתָּר בְּאִילֵּין גֳּמְרַייָה וְאוֹרְזָרַייָה שֶׁהָכֹּל טְפֵילָה לָאֲבִילָה כָּאֲכִילָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

רבנן דקסרין אמרין. דמהכא לא שמעינן מידי דתיפתר באילין גמרייה ואורזרייה מיני מאכלים שעושין עם בשמים כתושין ומשימין לתוכן יין דכל הטפלה לאכילה כאכילה ולפיכך קראו הכתוב אכילה:

אלא כי אנן קיימין כל שהוא. יין כמות שהוא ורחמנא קרייה אכילה:

חזר ר' יונה ופתר מתני'. דקתני שתיה בכלל אכילה ויליף לה מהאי קרא. וביומא גריס חזר ושמע לה מן הדא:

גמ' שתייה בכלל אכילה. גרסינן להאי סוגיא פ' יום הכפורים הלכה ג' ושם הגי' מיושבת ביותר:

ומה אנן קיימין. המקרא הזה אם בדם שקרש דשייך בו לשון אכילה:

התני. בתוספתא פ''ב דטהרות דם שקרש אינו לא אוכל ולא משקה וקס''ד דלענין אכילה קאמר שאינו עובר עליו:

אלא כן אנן קיימין כל שהוא. כלומר כמות שהוא וביומא גריס בהדי' הכי אלא כמות שהוא והתורה קראה אותו אכילה. אלמא דשתיה בכלל אכילה ושם לא גריס הא דלקמיה ולגי' דהכא יש לפותרו דקא מתמה כל שהוא אכילה כלומר מדקאמר בלשון כל שהוא דמשמע דכמות שהוא ואשמעינן נמי דאפילו בכל שהוא ממש שאין בו כשיעור חייב והא לא תאכל כתיב וכי כל שהוא אכילה ומשני פתר לה כר''ע דמתני' דלעיל:

והתני. בתוספת' פ''ב דכריתות והתם גריס איפכא המחה את החלב וגמאו הקפה את הדם ואכלו וגי' זו עיקר והשתא קשה לר' יונה דלא בעי לפרש בדם שקרש הא בהדיא תנינן הקפה את הדם ואכלו אם יש בו כזית חייב:

מה עבד לה ר' יונה. להאי ברייתא קמייתא דם שיקרש וכו' דהשתא על כרחך הכי מפרשינן לה דלענין טומאת אוכלין ומשקין קתני לה דאינו לא אוכל ולא משק' ומנא לי' דשתיה בכלל אכיל':

ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך. בבקר ובצאן וביין ובשכר וגו' ואכלת שם וגו' אלמא דקרי לכולהו אכילה ומה אנן קיימין ואכלת על יין ושכר אם בטועם טעם יין לתבשיל הלא טעם לפגם הוא והיאך הכתוב אומר על זה ואכלת דמשמע כדרך אכילה צריך לאכול מעשר שני:

לא תאכל דם. הוציאו הכתוב בלשון אכילה:

רִבִּי חֲנִינָא בְשֵׁם רִבִּי פִינְחָס שָׁמַע כּוּלְּהוֹן מִיכָּא. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל. וְאָכַל אוֹכְלִין שֶׁאֵינָן רְאוּיִין וְשָׁתָה מַשְׁקִין שֶׁאֵינָן רְאוּיִין. פָּטוּר. הָא אָכַל אוֹכְלִין רְאוּיִין וְשָׁתָה מַשְׁקִין רְאוּיִין חַייָב.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

הא אכל אוכלין ראוין ושתה משקי' ראוין חייב. והא שלא אוכל קאמר אלא דשתיה בכלל אכילה:

רִבִּי בָּא שָׁמַע כּוּלְּהוֹן מִיכָּא. אָכַל וְשָׁתָה בְּהֶעְלֵם אֶחָד אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. עַד כְּדוֹן בְּשֶׁאָמַר. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל וְשָׁתָה. וּכְרִבִּי שֶׁאָמַר. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֶשְׁתֶּה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

וכרבי. אלא לרבי דגרם לשניהן שאמר נמי שבועה שלא אשתה מאי איכא למימר דלא שמעינן ממתני' מידי:

עד כדון בשאמר שבועה שלא אוכל ושתה. אדלעיל קאי דמייתי ראיה ממתני' דהכא והניחא למשנתינו דלא גרסה אלא שבועה של אוכל לחוד וקתני דשתה חייב:

שמע כולהון מיכא. מהכא ממתני' דיום הכפורים דקתני אכל ושתה בהעלם אחד אינו חייב אלא חטאת אחת דשתיה בכלל אכילה ומחד קרא נפקא:

רִבִּי חִינְנָא שָׁמַע כּוּלְּהוֹן מִיכָּא. לֹֽא אָכַ֨לְתִּי בְאֹנִ֜י אֶלָּא שָׁתִיתִי.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אלא שתיתי. בתמיה הא גם בשתיה אסור לאונן אלא דשתיה בכלל אכילה:

לא אכלתי באוני. גבי וידוי מעשר כתיב:

עַד כְּדוֹן בְּשֶׁאָמַר. שֶׁלֹּא אוֹכַל. וְשָׁתָה. אָמַר. לֹא אֶשְׁתֶּה. וְאָכַל. שְׁתִייָה בִּכְלָל אֲכִילָה וְלֹא אֲכִילָה בִכְלָל שְׁתִייָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

עד כדון. שמענו בשאמר שלא אוכל ושתה דחייב אמר שלא אשתה ואכל מהו אם נימא דגם אכילה בכלל שתיה וקאמר דדוקא אמרו שתיה בכלל אכילה אבל לא אכילה בכלל שתיה:

משנה: שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל וְאָכַל פַּת חִטִּים וּפַת שְׂעוֹרִים וּפַת כּוּסְמִין אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל פַּת חִטִּים וּפַת שְׂעוֹרִים וּפַת כּוּסְמִין וְאָכַל חַייָּב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת׃ שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֶשְׁתֶּה וְשָׁתָה מַשְׁקִין הַרְבֵּה אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֶשְׁתֶּה יַיִן וְשֶׁמֶן וּדְבַשׁ וְשָׁתָה חַייָב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת׃

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

שבועה שלא אשתה יין ושמן ודבש. מפרש התם בגמרא כגון שהיה חבירו מסרב בו ואומר לו בא ושתה עמי. יין ושמן ודבש דהוה לו לומר שבועה שלא אשתה עמך ותו לא דכי אשתבע אמאי דמסרב בו אשתבע יין ושמן ודבש למה לי ש''מ לחלק:

מתני' פת חטים ופת שעורים וכו' חייב על כל אחת ואחת. מדקאמר פת פת על כל מין ומין ש''מ לחלק דאין לומר משום דדעתו היה לאסור עליו מינים הללו ותו לא דא''כ הוה ליה למימר פת חטים וכן של שעורים וכן של כוסמין:

משנה: שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל וְאָכַל אוֹכְלִים שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לַאֲכִילָה וְשָׁתָה מַשְׁקִין שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לִשְׁתִיָּה פָּטוּר. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל וְאָכַל נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים חַייָב. רִבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר. אָמַר קוֹנָם אִשְׁתִּי נֶהֱנֵית לִי אִם אָכַלְתִּי הַיּוֹם וְהוּא אָכַל נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים הֲרֵי אִשְׁתּוֹ אֲסוּרָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

הרי אשתו אסורה. בהא אפי' רבי שמעון מודה דכיון דמעיקרא אכל והדר אישתבע ליה חשיבי אחשביה לאכילתו:

מתני' ואכל אוכלין שאינן ראוין לאכילה פטור. התם פריך בגמ' מאי שנא רישא ומ''ש סיפא דהא נבילות וטריפות נמי אוכלין שאין ראוין לאכילה נינהו ומשני רישא בסתם דקאמר שבועה שלא אוכל ולא היה דעתו אלא על הראוין לאכילה ועל דברים המותרין דאלו דברים האסורין בלאו הכי אסורין עליו וסיפא דקתני חייב במפרש שלא אוכל נבילות וכגון בכולל שאמר שלא אוכל לא שחוטות ולא נבילות דמיגו דחיילא שבועה על השחוטות חיילא נמי על הנבילות א''נ במפרש שלא אוכל חצי שיעור מנבילות דאינו מושבע ועומד על חצי שיעור וחיילא שבועה עליה וטעמא דרבי שמעון דפוטר מפרש בגמרא:

הלכה: שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל כול'. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל פַּת. וּכְרָכָהּ בָעֲלֵי קָנִים וָעֲלֵי גְפָנִים וְאָכַל. אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל פַּת וְחַרְצָנִין וְזָגִין. וּכְרָכָהּ בְּחַרְצָנִין וְזָגִין. חַייָב עַל כָּל אַחת וָאַחַת. 13b וְאִם הָיָה נָזִיר חַייָב שָׁלֹשׁ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. בְּכוֹלֵל. אֲבָל בָּפוֹרֵט אֵין שְׁבוּעוֹת חָלוֹת עַל הָאִיסּוּרִין. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. אֲפִילוּ בְכוֹלֵל אֵין שְׁבוּעוֹת חָלוֹת עַל הָאִיסּוּרִין.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אבל בפורט. שלא אמר אלא שלא אוכל נבילות או נזיר שאמר שלא אוכל חרצן וזג אין השבועה חלה על האיסורין מה שכבר אסור בו שמושבע ועומד ואין שבועה חלה על השבועה. וריש לקיש פליג דלא ס''ל כולל באיסור הבא מאליו ואין שבועה חלה על האסורין:

ר' יוחנן אמר בכולל. מילתי' דר' יוחנן אמתני' דלקמן איתאמרה דקתני שבועה שלא אוכל ואכל נבילות חייב ואע''ג דמושבע ועומד הוא משום דבכולל מיירי דאמ' שבועה שלא אוכל שחוטות ונבילות ומגו דחיילא על שחוטות חיילא נמי אנבילות והכי מוקי לה נמי בהאי תלמודא בפ''ק דנזיר הלכה ב' ומשום דההיא דנזיר לא מיתרצא אלא משום טעמא דכולל מייתי עלה מילתי' הכא:

חייב שלש. אחת על הפת ואחת על החרצן ואחת על הזג וטעמא משום דכיון דלענין איסור נזיר חייב עליהן בפני עצמן כדתנן בפ''ו דנזיר חייב על החרצנים בפני עצמן ועל הזגין בפני עצמן הכא נמי לענין שבועת ביטוי מתתייב על כל א' בפני עצמו ואע''ג דכבר מושבע ועומד הוא ואין השבועה תלה עליהן שאני הכא דכולל הוא גם דבר היתר דהא נשבע גם על הפת עמהן ומגו דחייל' שבועה על הפת חיילא נמי אחרצנים וזגין וכדר' יוחנן לקמיה:

ואם היה נזיר. ואמר שבועה שלא אוכל פת וחרצנין וזגין:

שבועה שלא אוכל פת וחרצנים וזגין. וכרכה בהן ואכל חייב על כל אחת ואחת אם היה בהן כשיעור על הפת אחת ועל החרצן וזג אחת דאלו על החרצן לחוד אינו מתחייב דמכיון דלא מתאכיל בעיניה לאו מידיה דבר אכילה הוא והוא אמר חרצנים וזגין אמרינן דדעתו היה על החרצן עם הזג דהכי אכלי אינשי ולפיכך נמי כללן בשבועה עם הפת דדעתיה על מידי דהוי דרך אכילה ומתחייב אחת אם יש בו כשיעור כזית:

גמ' וכרכה בעלי קנים ועלי גפנים ואכל. כלומר דאע''ג דנטל הפת וכרכה בעלין אלו ואכל חייב א' על הפת והא דקאמר אינו חייב אלא א' משום סיפא נקט לה דפשיטא הוא דאינו חייב אלא אחת דשלא אוכל פת קאמר ועיקר הרבותא דלא תימא הואיל וכרכה במידי דלאו בר אכילה לא ליחייב נמי על הפת קמ''ל א''נ אשמעינן דאע''ג דנשבע גם על העלים בטלה דעתו ואינו מתחייב אלא אחת על הפת:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source